פסק דין חדשני בבית משפט שלום

פסק דין חדשני בבית משפט שלום אינו "תקדים" שכן לא ניתן בבית משפט גבוה. אך יחד עם זאת, זכייה בפסק דין העוסק בנושא שטרם נדון, בשדה לא חרוש, הוא עניין מרגש.

האמנו במשהו, שאמנם טרם נקבע קודם, שהוא הגיוני, ואמנם – מזנב במעט בהלכה של בית המשפט העליון, טיפה מגרד אותה (אם כי, לטעמנו, לא באמת), אבל פשוט מהווה "קומון סנס", וחשבנו שהוא צריך להיות הטיעון המנצח. וכך היה.   

פסק דין חדש (ת.א. (ראשל"צ) 21219-11-19 בוכניק נ' דבש), שהתקבל לטובת לקוחות של משרדנו, מבהיר את מה שטרם נדון קודם לכן בבתי המשפט: העלאת מכתב התראה משפטי, ללא כל צידוק, ברשת הפייסבוק או האינסטגרם, אינה נהנית מ"הגנה מלאה" ומהווה פרסום לשון הרע.

וסיפור שהיה כך היה: זוג שוכרים של יחידת דיור פונו על ידי זוג משכירים, תוך שלאלה טענות על אלה, ולהיפך.

לקראת פתיחה בהליך משפטי, הכין עורך דין מטעם המשכירים "מכתב התראה לפני תביעה", המיועד לעיני השוכרים, ובו טענות קשות על היותם אנשים מאיימים, אלימים, העוסקים בפלילים וכדומה. העלאת טענות כאלה, בשפה בוטה או פחות, הוא חלק בלתי נפרד מעבודתו של עורך הדין. הלקוחות אומרים שכך וכך קרה, ואנו – לא בוחני לב וכליות, וכותבים את מה שהם אומרים, ומשגרים.  

כלל ידוע הוא כי מכתב התראה משפטי, כמו כל ההליך המשפטי, הינו מוגן מפני תביעה. כלומר – לא ניתן לתבוע את עורך הדין שכתב אותו (למזלנו) וגם לא את בעלי הדין, שעבורם כתב עורך הדין את המכתב. זוהי "הגנה מוחלטת", כלשון ס' 13 לחוק איסור לשון הרע.

הגנה מלאה, אוטומטית, הרמטית – הניתנת ל"כל שלב משלבי ההליך". על כן, לא ניתן לתבוע בעלי דין, עורכי דין או עדים על דבריהם בעדות, דברים שנכתבו בתצהירים, מה שנכתב בכתב תביעה או כתב הגנה, בסיכומים וגם השופט מוגן מדבריו בפסק הדין.

ואולם, במקרה כאן, מכתב ההתראה לא שוגר אל הנתבעים. ראשית לכל, הוא הועלה (על ידי בעלת הדין, המשכירה) לפרסום לעיני כל באינסטגרם, ולאחר מכן גם בפייסבוק ("בטעות", כך אמרה, אך לא זכתה לאמון בית המשפט בעניין זה). המידע השפיל אותם לעיני כל, בלא שיש להם זכות תגובה, ובטרם המכתב הגיע אליהם לתיבה. כמה מאות עוקבים קראו עליהם, שהם אלימים ומאיימים.  

אז אמנם מכתב התראה הוא מסמך מוגן, באופן עקרוני, אבל האם, כאשר הוא מועלה סתם כך, לעיני כל, לרשת חברתית, מלא האשמות – הוא עדיין צריך לקבל הגנה מלאה?

חשבנו שהדבר לא סביר. בהלכות המחייבות (הלכת ח'יר נגד גיל בבית המשפט העליון, פסק הדין של זיידמן נ' מ"י) נכתב כי יש להגן על כל מסמך, מכל שלב של הליך משפטי, "המשמש אותו כהלכה". הטענה שלנו הייתה כי העלאת מכתב התראה לרשת חברתית, במקום משלוח המכתב אל בעל הדין באופן פרטי, אינו "משמש כהלכה" את ההליך המשפטי.

כבוד השופט רפי ארניה מבית המשפט בראשון לציון, קיבל את הטענה. הוא פסק 25,000 שקלים ועוד הוצאות והחזר אגרות.

בפסק הדין החדש בית המשפט קבע שזה הרי בכלל לא "חלק מהליך משפטי" ולכתוב בו – שאכן פורסם ברבים – אין כלל הגנה.

זו הייתה תפיסתנו מלכתחילה, שאם תהיה חסינות לכל מסמך שיש עליו לוגו של עורך דין והוא מכונה "מכתב התראה", לכתוב בו כל מה שרוצים, ולהעלות אותו בכל במה, הרי יצרנו חסינות מלאה לעורך דין לכתוב ככל העולה על רוחו, ולפרסם כל דבר בכל במה. ללא חשבון, ללא זכות תגובה. זו בכלל לא הגנת ס' 13(5) הידועה מחוק איסור לשון הרע, גם לא אחותה (ס' 13(7)). זה פשוט פרסום, מנותק מכל הקשר, הפוגע בשוכרים, ומשמיץ אותם לעיני כל.

ומה גם, ולהשלמת התמונה, נספר כי בהמשך, בתביעה קטנה שהוגשה נגד השוכרים, הטענות נדחו (לא מאיימים ולא אלימים) והמשכירים הפסידו ממילא. כלומר, הכתוב במכתב ההתראה גם לא הצדיק את עצמו במבחן פסק הדין באותה תביעה.

אימרו מעתה: העלאת פרסום "משפטי" מתוך "הליך משפטי", בבמה שלא יועדה לו, ברשת חברתית לדוגמא, אינה חוסה תחת ההגנה. זה לא בדיוק משמש את הליך "כהלכה".