פוסט התנצלות

אתם בטח זוכרים שפעם היה ראש ממשלה אצלנו שקראו לו נפתלי בנט.

ואולי גם זוכרים שהיה לו קמפיין בחירות, לפני כמה שנים, עם השורה  – "אני לא מתנצל".

אז עכשיו זה רשמי. עם הלכה מנחה בתביעות לשון הרע. וסיפור שהיה כך היה. היום היה.

בית המשפט המחוזי בחיפה. כבוד השופט יצחק כהן בראש הרכב תלתא. מימינו, השופטת אייזנברג. משמאלו, השופט טובי.

נכנסתי עם שותפתי, עו"ד עילית גלעד, לדון בערעור שהגשנו על פסק דין, שבו כב' השופט חדיד, שלום חיפה, פסק סכום מצרפי של כמעט 150,000 שקל ליועץ לתחום תמ"א 38, אשר הביע דעה, בוטה – ללא ספק, נגד שני עורכי הדין שביקשו לייצג דיירים בפרויקט. זו תביעת דיבה ושאלת החבות הוכרעה, וכפי שהתנהלה בבית משפט קמא – לא היה הרבה מה לטעון לעניין, אבל איך שיח קצר, גם אם לא מכבד, בפני 5 דיירים בתחתית הבניין, וגם אם נאמרו בו כמה פנינים מיותרות, מביא אותנו לפיצוי גבוה כזה?

הרי העוסקים בלשון הרע יודעים עד כמה אנו יורקים דם, יזע, דמעות ומעות – בפרסומי לשון הרע נוראיים על באמת – מכפישים, ויראליים, מזיקים – כדי להגיע לסכומי פיצוי ראויים.

ופה – מעט מאוד נמענים, אין נזק בכלל – כי איש מהם לא שינה מדעתו, לא ויראלי, לא בכתב.

ולא זו בלבד שנפסק סכום פיצוי מרקיע שחקים, בלי פרופורציות לפסיקה, למקרה, ובלי הנמקה – הוסף גם נוסח התנצלות לפסק הדין ובו מוכתב לנתבע טקסט התנצלות, והוא גם "מתומחר" – כך שאם לא יפרסם אותו, ישלם קנס של 30,000 שקלים, ואם יתנצל – לא.

לעוסקים בתחום ידוע כי "התנצלות" אינה רכיב שבית המשפט רשאי לפסוק, והוא אינו מופיע כך בחוק. "התנצלות" גם אינה בסמכות עניינית של בית משפט השלום, כי לא ניתן לשום אותה (הגם שכאן נקבע לה "מחיר"), ומשכך – צריך לפצל סעדים ולתבוע צו ל"התנצלות" (מכוח ס' 75 לחוק בתי המשפט אולי, כי בחוק איסור לשון הרע אין צו כזה) – בבית המשפט המחוזי. אלא שבתי המשפט המחוזיים קבעו, מפעם לפעם, כי "התנצלות" היא רגש שבא מן הלב, ולא ניתן "לכפות אותו בצו".

טעות קבועה יש, בכתבי תביעה רבים שמוגשים, בדרישה ל"התנצלות". החוק מתיר לבקש צו לפרסום תיקון, צו להכחשה, אך לא צו ל"התנצלות".

וגם הלקוח שלנו היום – לא רצה "להתנצל", ודאי לא בטקסט מוכתב, בתוך פסק דין, שם נכתב כי הוא חוזר בו מטענותיו. והוא לא. אפשר שיתנצל על סגנון הדברים, אך לא על מהותם.

ובזאת, בין היתר, נסוב עניין הערעור.

לשמחתנו, ואנו לא מתנצלים על כך, הוא גם התקבל (ע"א 27646-03-22 גטניו נ' סיגל ואח'). "לא ניתן לכפות התנצלות", כתב ההרכב בס' 8 לפסק דינו, כי "התנצלות צריכה להיות וולונטרית". אכן, גם לא ניתן – באותו עיקרון – להוציא צו "לאהוב", צו "לשנוא", צו "להתגעגע" או צו "להביע שאט נפש".

ה"התנצלות" היא לרוב ה"ממתק" של הליך הגישור (ככל שמתקיים כזה). היא דבר מה שיכול לרכך את הסכום בהליך כזה. אך היא לא יכולה – והתנצלותנו מראש – להיות מושא לצו שיפוטי.

אז הסכום של 30,000 שקל – קנס אם לא מתנצלים – בוטל.

ובכלל, בזכות התעקשות הצד המשיב על פסק דין, ה-150,000 שקלים האלה (כמעט), הפכו בתום הדיון ל-60,000 שקלים. גם כן סכום גבוה, אבל ודאי הולם הרבה יותר את הנסיבות. ואני בעד סכומים גבוהים כפיצויים, אבל לשמור אותם למקרים אחרים, בהם לא מדובר באמירות בעל פה בחדר המדרגות בפני 5 דיירים.