האם לעבריין מורשע יש זכות לתבוע "פגיעה בשמו הטוב"?

גור פינקלשטיין הוא הנושא החם היום, לאחר שהתבררה זהותו בתור עד המדינה בפרשת המסים של המועמד למפכ״לות המשטרה בעבר, גל הירש.

פינקלשטיין מוצג כעו״ד מושחת, עבריין, מי שאל לה לפרקליטות להסתמך על דבריו (כאילו עדי מדינה אחרים מגיעים היישר מרשימת ל״ו הצדיקים).

זכינו להכיר גור פינקלשטיין אחר, וגם לייצג אותו בתביעת דיבה (ת.א. (שלום ת"א)  38238-05-18) שהסתיימה לפני חודשים אחדים בזכייתו ובפיצוי שהגיע לו (לדעתנו, ולשמחתנו גם לדעת כבוד השופטת בוסני).

גור היה עורך דין מצליח, מוכשר ונבון, והקים בעשר אצבעותיו משרד משגשג. הוא נפל קורבן להינדוס של תיק פלילי נגדו, על ידי אנשים כפויי טובה שהעסיק. ה״ראיות״ שאלה העמידו נגדו נראו אמינות במיוחד, גררו את מעצרו, בהמשך את העמדתו לדין בכתב אישום חמור, בטענות כאילו ביקש להרוג את בן זוגה של גרושתו ולפוצץ במכוון את בניין הסיינטולוגיה (מלקוחותיו) ולפגוע בבכיר בעיריית תל אביב.

הוא זוכה לבסוף מכל ההאשמות השווא הללו, אלא שהן הרסו את חייו וגררו אותו, ברגעי ייאוש, בראותו כי הוא מופלל בתיק פלילי חמור ושקרי נגדו, לבקש להרעיל את העד השקרי שהעיד נגדו ולפעול לשיבוש העדויות (השקריות) תוך פגיעה בעדים. לבסוף, באופן אירוני, הגם שזוכה מההאשמות המקוריות, הוא הורשע בניסיון לפגוע בעד ועבירות נלוות, ועל כך הורשע.

כלומר, המערכת הכניסה אותו לכלא למצב בלתי אפשרי. בראותו כי הוא מופלל לשווא, יצא לדרך רעה לפגוע במפליליו, ולבסוף הורשע דווקא על ניסיונו זה. מכאן כבר קצרה הייתה הדרך למפולת כללית – זמן ממושך בכלא, שלילת רישיון עורך הדין ופגיעה בשמו ובמשלח ידו.

אז איך בכל זאת ניתן להגיש תביעת לשון הרע? אם אין לו שם טוב, בהיותו עבריין מורשע, איך השתכנע בית המשפט לתת לו פיצוי בגין פגיעה בשם הטוב?

ראשית, עברו והתנהלותו נלקחו בחשבון בהפחתת גובה הפיצוי. שנית, היה זה מקרה שבו נכתבו עליו דברים נוספים, מוגזמים, מעבר לאלה שבגינם באמת הואשם. בכתבה בעיתון ״מעריב״ הופיעה ידיעה על כך שפינקלשטיין – שהוא, אגב, איש נעים הליכות ושקט, שלא היית מאמין עליו כלל כי הוא קשור לכל הסיפור הזה – ביקש לפוצץ את מסגד חסן בק בכניסה ליפו.

לידיעה זו לא היה כל בסיס. כלומר, לא זו בלבד שהוא לא ביקש לפוצץ את המסגד, הוא גם לא הואשם בכך בכתב האישום, וגם לא נחשד בכך בשום שלב וגם לא נחקר על כך. הפרסום סיכן אותו בבית המעצר, שכן הוא לא היה מופרד אז מאסירים מוסלמיים, ולפחות חלקם ודאי לא היו מתייחסים בשיוויון נפש לאסיר היושב עימם וביקש לפוצץ מסגד על יושביו. זו הייתה תוספת פיקנטית לכתב האישום שכן הוגש, אבל לא עמד מאחוריה דבר. ובית המשפט בתל אביב, למרות פסיקות אחרות (כמו דחיית תביעתו של האנס בני סלע, להבדיל אלף אלפי הבדלות, בתואנה שאין לו שם טוב לתבוע), השתכנע כי גם אדם עם שם לא נקי, שהורשע, זכאי שלא יאשימו אותו או יפרסמו נגדו כאילו עשה עוד דברים פליליים, מעבר לאלה בהם הואשם או הורשע.

ושיובן – על דברים שכן הופיעו בכתב האישום, אך הוא לא הורשע בהם לבסוף, יש לכלי התקשורת הגנה כשהם מסקרים אותם. הגנה מוחלטת לפי סעיף 13(7) לחוק איסור לשון הרע. אך הסיקור צריך להיות נאמן ומהימן, ועל מה שלא מופיע בשום מקור, ולא ניתן להוכיח, אין הגנה כלל. גם הגנת אמת לא הייתה כאן, ולא הגנת תום לב (הנדרשת בבדיקה מוקדמת מינימלית, שלא הוכחה כלל בהליך ההוכחות).

וכך זכה השנה גור פינקלשטיין בפיצוי בתביעת לשון הרע. שמו נפגע דיו, על ידי מה שכן עשה, כך שלא נדרש היה להוסיף לו עוד תוספת של דיבה, בגין דברים שלא עשה.

לחצו כאן לפירוט וסיקור על פסק הדין